במהלך עשרים השנים שעברו מאז שחזרתי מלוס אנג´לס לישראל והקמתי את "מרכז קראטה פולג", הגשתי עשרות תלמידים לבחינה לחגורה שחורה. לצערי, לא רבים מהתלמידים שעוברים את הבחינה, בין אם בהצלחה ובין אם לא - ממשיכים להתאמן לאחר מכן...אני מניח שזה נובע מכך, שאנשים מציבים לעצמם את החגורה השחורה כיעד, כמטרה.
פעמים רבות (מדי) אני נתקל בשאלה:"כמה זמן יקח לי להגיע לחגורה שחורה", מפיהם של אנשים שמעוניינים להתחיל להתאמן בקראטה.אז אם זו המטרה, אזי מן הסתם, כשהמטרה הושגה - אין סיבה להמשיך להתאמן. אבל עבורי החגורה השחורה היא, במידה רבה, תחילת הדרך. אגלה לכם סוד ידוע. הגעתי למכון של מאסטר נישיאמה בלוס אנג´לס בשנת 1986, כחגורה חומה. אחרי שנה של אימונים מפרכים, ניגשתי לבחינה לחגורה שחורה.
אחרי חצי שנה (!) קיבלתי תשובה שנכשלתי. כמובן שהתאכזבתי מאוד, אבל המשכתי להתאמן במרץ, נחוש לעבור את המבחן בפעם הבאה. גם אז ניגשתי אחרי שנה של אימונים אינטנסיביים וגם אז אחרי חצי שנה של המתנה התפרסמה התשובה על לוח המודעות - "נכשל". זה כבר היה יותר מדי. בכל זאת - שנים של אימונים מפרכים, 6 שעות כל יום אצל מאסטר נישיאמה ואצל אחי, סנסאי אבי רוקח...
נסעתי לסן פרנסיסקו לנקות את הראש ובסופו של דבר חזרתי בהחלטה להמשיך להתאמן במרץ ולעבור את הבחינה.
ואכן, בבחינה השלישית, סופסוף, אחרי חצי שנה של המתנה, התפרסמה על הלוח התשובה המיוחלת - "עבר".
לימים, אבי רוקח, אחי, סיפר לי שמאסטר נישיאמה עשה לי את זה בכוונה... אבל זה היה סוד שהם שמרו עליו הרבה מאוד זמן. אני מניח שהכוונה שלו היתה לגרום לי לעבוד קשה ולדחוף את עצמי לקצה גבול היכולת, פיזית ומנטלית. ובכן, זה עבד... את הבחינות הבאות צלחתי ביתר קלות (ולא בגלל שהיו קלות יותר...), אבל הבנתי לחלוטין, שהחגורה השחורה היא פתיחת דלת לעולם הקראטה, עולם מעניין ומרתק, שמאתגר אותי בכל יום מחדש.
אין גבול ליכולת של כל אחד מאיתנו להתפתח, ללמוד ולהשתפר. לזה בדיוק הכוונה במוטו של מרכז קראטה פולג - "קראטה כדרך חיים". אני מאמין, שהחגורות השחורות של השנים האחרונות מבינות את זה ולראיה, בשנים האחרונות יש יותר ויותר נבחנים לדרגות הגבוהות יותר של החגורות השחורות - דאן 2, דאן 3 והלאה.
אני מאחל לעצמי ולכם, שנמשיך לצעוד יחד בדרך הקראטה עוד שנים רבות, כאנחנו בעיקר נהנים מהדרך.