אומנות הקראטה אומנות התאטרון - מתי סרי

כשחקן העומד על במה מול קהל, אני מוצא קווים מקבילים בין אומנות הקראטה לאומנות המשחק והתיאטרון.

אנסה לעמוד על מספר נקודות:

* ישיבת הסזאן בתחילת כל אימון - ישיבה וריכוז שבהם אתה אמור לנטרל את טרדות היומיום ולהתרכז באימון ואך ורק בו. כך גם אתה נדרש לכמה דקות ריכוז טרם עלותך על הבמה כדי לבצע את דרישות התפקיד, מבלי להיות תלוי במצב האישי, הרגשי בו אתה מצוי באותו יום. 

* כמו בקרב, כך על במה, אתה חייב להיות נוכח, פיזית ומנטלית ולהיות קשוב ליריב או לפרטנר שמשחק איתך על הבמה. בקומיטה או בתרגילי טיימינג, אינך יכול לשחזר את התרגיל או הקרב הקודם אלא לחיות אותו בזמן הווה. כך על הבמה - אינך יכול לשחזר את ההצגה מליל אמש, אלא לחיות אותה ולהיות נוכח, פיזית ומנטלית, רגע אחר רגע. השחרור, הריפיון, הדריכות והתזמון כאחד, הם מרכיבים אליהם אתה אמור להגיע הן בקראטה והן על הבמה וזאת כדי להיות מחובר, זורם, רגוע ולא מרוגש, חושב, חושש ולא שופט את עצמך יתר על המידה. 

* אופן השימוש ב"קיי", שבו אתה לומד להפיק צליל על ידי כיווץ שרירי הבטן התחתונה, כיווץ שרירי הסרעפת ויצירת עמוד אוויר על ידי הנשימה, דרך מיתרי הקול החוצה, כמוהן כתרגילי קול בסיסיים שאותם עובר כל שחקן כדי לשיר ולדבר בקול רם וברור, מבלי להצטרד. שימוש נכון ב"קיי" מייצר צליל בעל עוצמה, מבלי שייפגעו מיתרי הקול. 

לעיסוק בקראטה מתאים הפתגם:
"אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמיט מה אני ואם לא עכשיו - אימתי".
כלומר: אם אין אני מעורר את עצמי לעסוק בקראטה, אומנות ששכרה בצידה, אף אחד לא יעשה זאת עבורי.

וכשאני לעצמי אני מכיר בחולשותיי ובמגבלותיי ואשאף להשתפר.

ואם לא עכשיו אימתי - זה הזמן שבו אני אמור להיות נוכח וכל זמן טוב לקראטה, בין אם אתה ילד, צעיר או מבוגר. 

מתי סרי הוא שחקן תיאטרון מצליח. בעל חגורה שחורה דאן 1 בקראטה.